גרבר ואח' נ' בית אגמי חברה לשיווק רהיטים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 27/7/11 בהעדר הגנה.

הרקע:

התובעים הגישו תביעה כספית בסך של 15,000 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנתבעת 1 הינה חנות רהיטים ממנה רכשו התובעים סלון. הנתבעים 2-3 הינם בעלי החנות. לטענת התובעים, הנתבעים מכרו להם סלון מתוצרת סין בעוד שבחנות הובטח להם כי הסלון עליו הם משלמים הינו של חברה אמריקאית ומיוצר בארצות הברית, ולא בסין- שהסלונים המיוצרים שם הינם הרבה יותר זולים (בעשרות אלפי שקלים) מהסלונים המיוצרים בארה"ב.

בדיון ביום 27/7/11 הוצגו בפניי אסמכתאות של דואר ישראל לפיהן כתבי הטענות חזרו מחמת אי דרישתם על ידי הנתבעים. כמו כן הוצגה אסמכתא שסומנה במ/1 לכך שהכתובת אליה נשלח כתב התביעה היא כתובת מדוייקת המופיעה גם בקבלה של נתבעת 1. לאור האמור ניתן פס"ד המחייב את הנתבעים לשלם לתובעים 12,250 ₪ + 500 ₪ הוצאות.

טענות המבקשים (הנתבעים):

לטענת הנתבע 2 מעולם לא קיבל זימון למשפט, או כתב תביעה ולכן גם לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. רק כאשר הגיע לחנותו באשדוד, בקניון עד הלום, הוא גילה מספר מעטפות מביהמ"ש בהם פסק הדין שניתן נגדו בתביעת התובעים. כמו כן הנמען שהופיע על אישורי הדואר שהציגו התובעים לביהמ"ש ("אגמי מפעלי ריהוט- שמואל והבני עגבי") אינו הנמען הנכון אלא "אגמי חברה שיווק רהיטים 1997 בע"מ ".

עוד טען הנתבע 2 כי הוא והנתבע 3 אינם צד לתביעה ולכן יש למוחקם מכתב התביעה.

דיון והכרעה:

הלכה בבקשה לביטול פס"ד בהעדר הגשת כתב הגנה והתייצבות מבחינה בין שני מצבים, האחד- ביטול מחובת הצדק, והשני- ביטול עפ"י שיקול דעת המסור לבית המשפט.

במקרה דנן, על גבי הקבלה שהוצגה בפניי מצויינות 2 כתובות: אחת- "דן דיזיין סנטר, רחוב הלח"י 2 רמת גן", היא החנות עצמה, והשנייה- "רח' המתכת 50 אשדוד" , היא מחלקת האספקות. מכאן-שהכתובת באשדוד הינה כתובת רלוונטית ביותר, בייחוד לאחר העובדה שעניין לנו בהזמנה שכבר סופקה.

על גבי כתב התביעה הופיעה הכתובת באשדוד ולכתובת זו נשלח הן כתב התביעה, ע"י התובעים, והן הזימונים לדיון, ע"י מזכירות בית המשפט. הוכח פניי כי משלוח כתב התביעה לכתובת באשדוד חזר בציון "לא נדרש". הזימון לדיון שבוצע באמצעות מזכירות ביהמ"ש חזר אף הוא בציון "לא נדרש". כמו כן, ההחלטה מיום 17/7/11, בה מצוין כי קבוע דיון בתובענה, נשלחה לאותה כתובת באשדוד, שם ציין השליח כי מסר את ההחלטה לעובדת בחנות אשר "סירבה לחתום ולהזדהות".

לאור האמור לעיל, הן מחמת אי דרישת דברי הדואר ע"י הנתבעים והן מחמת הסירוב לחתום, ברי כי בוצעה מסירה כדין של כתבי הטענות והזימון לדיון ואין לנו עניין של "בביטול מחובת הצדק".

לעניין ביטול עפ"י שקול דעת המסור לבית המשפט נקבע, כי "כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של ביהמ"ש לבטל את פסה"ד אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו" (א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמ' 34).

לעניין ביטול על פי שיקול הדעת נקבע יש להציב את שני המבחנים, כדלקמן:

א. סיבת מחדלו של המבקש לאי הגשת כתב הגנה.

ב. סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל.

הלכה היא, כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה , ואולם אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה , כי ההגנה אפשרית (ע"א 276/72 פרידמן נ' פרידמן פ"ד יז 349, 358א).

ברי כי מכיוון שהנתבעים לא דרשו את דבר הדואר של כתב התביעה הם גם לא הגישו כתב הגנה ולפיכך מחדלם איננו מוצדק.

באשר לסיכויי ההגנה, הוא המבחן החשוב, ניתן ללמוד את טענות הגנת הנתבעים מכתב ההגנה שצורף לבקשה לביטול פסק דין, הגם שהוגש שלא כדין וצורף כנספח לבקשה לביטול. מבלי לקבוע מסמרות בעניין ולאור הדרישה המינימלית שנקבעה בפסיקה ל"הגנה אפשרית" סבורני כי יש לדון בטענות ההגנה לגופן, לרבות הטענה כי הנתבעים 2-3 אינם צד לתביעה, ולפיכך הריני מורה על ביטול פסק הדין מיום 27/7/11 .